וידבר אלהים אל משה. לפי שמשה אמר למה הרעות לעם הזה. השיב לו לפי דבריו שהוא אמר אמירה ודיבור. ואמר ה' למה הרעות. וכן אמר לדבר בשמך. לזה אמר וידבר אלהים ויאמר אליו. וכמו שהוא הזכיר למעלה רחמים ודין וישב משה אל ה' ויאמר אדני שהוא דין. לזה אמר בכאן וידבר אלהים ויאמר אליו אני ה' רחמים ודין. ולפי שאמר למה הרעות. אמר ויאמר אליו אני ה' ומאתי לא יבא רע. כי אני ה' טוב ומטיב. ומה שאמרת למה זה שלחתני. יש לך לידע שיש לי לקיים הדבר הזה. יש לך לידע כי טוב עשיתי להם. אבל לפי שיש להם להכנס לארץ ואין יכולים להכנס בה אלא ע"י ייסורין. כאומרם ז"ל שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתנם להם אלא ע"י יסורין. תורה וארץ ישראל ועוה"ב. וז"ש וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען. וזה א"א בלא נאקה וצעקה. ולכן שמעתי את נאקת בני ישראל להוציאם מן הגלות ולהכניסם לארץ. לכן אמור לבני ישראל והוצאתי אתכם וגו' והבאתי אתכם אל הארץ. וכנגד מה שאמר והצל לא הצלת. אומר והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם וגו'. ואמר וגם אני שמעתי. להורות כי כמו שאתה שמעת נאקתם. גם אני שמעתי נאקתם ואזכור את בריתי. לכן אמור לבני ישראל והוצאתי אתכם. כי הוא התכלית המכוון. ופירש כיצד תהיה ההוצאה. ואמר וגאלתי אתכם והוצאתי אתכם. ולפי שכל אלו ייעודים גשמיים. חזר להבטיחם בייעודים נפשיים. וזהו ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים משגיח אליכם. וזהו ע"ד והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים. שארז"ל אטייל אתכם בג"ע. והנה בכאן כלל ד' דברים. כנגד ד' דברים שאמר משה כאומרו למה הרעות. למה זה שלחתני. הרע לעם הזה. והצל לא הצלת את עמך. כנגד למה הרעות. אמר אני ה' טוב ומטיב. כנגד למה זה שלחתני. וארא אל אברהם ובאתי לקיים דברי. וכנגד הרע לעם הזה. אמר שהיה טוב להם לתת להם את ארץ כנען. וזה א"א בלא ייסורים. וכנגד והצל לא הצלת. אמר והצלתי אתכם. ולזה האריך בכל זה הסיפור.
או נוכל לומר כי האריך בכל זה הענין. לומר שהוא ה' ושנראה לאבות וששמע נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם. ואע"פ שכבר הוזכר כל זה בפרשה שעברה. להורות דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. וכמו שהאיש עושה טובה לאחר מצד ד' דברים. כן השם רוצה לעשות טובה לישראל להוציאם ממצרים בשביל ד' דברים. ולזה חתם הפרשה כי ביד חזקה ישלחם. ולהשיב לו על מה שאמר למעלה ד' דברים כנגד השם כאומרו למה זה שלחתני. לזה השיב לו אני מוכרח לעשות זה בשביל ד' דברים שראוי לכל אדם בשבילם לעשות טובה לאחר. ואלו הם האיש עושה טובה לאחר בלי סבה אלא בשביל שהוא טוב וטבעו ומזגו יחייבהו לזה. והשני בשביל שהוא מחוייב לעשותו בשביל שבועה או ברית וכיוצא בזה. והג' בשביל שרואה נאקת וצעקת הדל ולזה הקשיב והושיע. והד' בשביל שרואה זדונו וגאותו של אותו האיש המדכא עני בשער בלי שום סבה אחרת. יושיעהו מצד הנאקה והזדון. וכן תמצא בירבעם בן יואש מלך ישראל שעשה הרע בעיני ה' והוא השיב את גבול ישראל. ולא בשביל זכותו. אלא כי ראה ה' את עוני ישראל מרה מאד ואפס עצור ועזוב ואין עוזר לישראל. ולא דיבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם בן יואש. ולזה אמר בכאן כנגד האחד ויאמר אליו אני ה'. שאני טוב ומטיב מצד עצמי בלי שום סבה אחרת. וכנגד השני אמר וארא אל אברהם באל שדי. ומצד השבועה הקימותי את בריתי וזהו וגם. וכנגד השלישי אמר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל. ומצד נאקתם אני מחויב לשמוע וזהו וגם. וכנגד הד' שהוא מצד זדון המצריים ואכזריותם. לזה אמר אשר מצרים מעבידים אותם. ולכן ואזכור את בריתי. וכנגד אלו הד' דברים לקח ד' לשונות בגאולתם. והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וחזר לפרשם לכן בשביל אלו הד' דברים. אמור לבני ישראל אני ה' טוב ומטיב. והוצאתי אתכם כנגד שבועת האבות. והצלתי אתכם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה שהרימותי ידי לישבע לאבות בכסאי. וכנגד הנאקה ולקחתי אתכם לי לעם וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. וכנגד זדון המצרים והבאתי אתכם אל הארץ ארץ טובה ותתענגו בה ברוב שלום תחת העוני והשעבוד והזדון. ואף על פי שכל אלו הדברים היו דברים טובים דברי ניחומים. אמר שלא שמעו אליו מקוצר רוח. ולפי שראה השם שישראל לא היו מוכנים. אמר לו בא דבר אל פרעה מלך מצרים כי הוא ישמע דבריך. ואז אמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי וגומר. להורות שכל זה היה בשביל שהוא לא היה ראוי. ועכ"ז צירף עמו לאהרן ויצום אל בני ישראל. ואל פרעה שיעשו שליחותם עכ"פ. וזהו ויצום אל בני ישראל:
ויש לשאול למה לא אמר בכאן הן אני ערל שפתים כמו שאמר למטה. ועוד למה הפסיק בנתים ואמר אלה ראשי בית אבותם. ועוד למה חזר לומר וידבר ה' אל משה דבר אל פרעה מלך מצרים. ולא דיבר כלל עד שהוצרכו לומר הוא הדיבור עצמו האמור למעלה אלא שהפסיק בשביל הייחס. ועוד כמו שאמר בכאן הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה. למה לא אמר ג"כ ואיך ישמעוני בני ישראל. והנראה בזה כי כשמשה אמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה. לא אמר ואני ערל שפתים אלא בשביל פרעה שהיה ראוי איש בעל לשון לדבר צחות לפני מלך גדול כמוהו. אבל כשאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי. כי היל"ל הן בני ישראל לא שמעו דבריך. אבל נראה שמשה הרגיש בישראל שלא היו רוצים לשמוע לו בסבה שהיו רואים שהיו בישראל גדולים ממנו. ואולי היו אומרים האחד בא לגור מארץ מדין ולא נצטער בצרתינו וישפוט שפוט. מי הוא ומי אביו ליקח זאת השררה. כי שבטים גדולים יש ממנו כיששכר וזבולון. ויותר ראובן ושמעון שהם הגדולים. ובפרט ראובן שהוא הבכור ולו ראויות המעלות. וזה נמצא מעולם בישראל שכל אחד אומר אני אמלוך. אחר שאז"ל בני ישראל בני מלכים. והסמך ממה שאמר בצדקיהו ברעהו יעבוד חנם. ומי הוא רעהו של המלך אמור מעתה בני ישראל בני מלכים. וכולם שוים. ולכן אמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי. מצד חסרוני וחסרון שבטי שהוא שלישי לשבטים. ולזה באתהו הדיבור וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. לרמוז שצוה לישראל שיסבלום וישאום על כתפם למשה ולאהרן. לפי שהם אנשים ראויים והגדולים שבשבטים ושבטו הקדוש מכולם. כאלו אמר ששם בלב בני ישראל ובלב פרעה שיעריכום בערך גדול ונטה חנם בעיניהם. כאומרו גם האיש משה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. ולהוציא מלב בני ישראל זה הטעות שהיו אומרים שהיו בישראל שבטים אחרים גדולים ממנו. התחיל לייחסם להראות שהיו ראויים מכל השבטים. והתחיל בראובן ואמר בני ראובן בכור ישראל למנין ולא לנבואה. והלך לשמעון ואמר בני שמעון ימואל וימין וגומר. ולפי שלא היו ראויים לנבואה קיצר בהם. אבל כשהלך ללוי אמר ואלה שמות בני ישראל. אלה הם בעלי השם והראויים למעלה ולא הראשונים. ולכן לא הזכיר שמות בראשונים ולא האריך בהם. אבל בשבט לוי האריך הרבה בשנותם ובבניהם עד שהגיע למשה ואהרן. ואמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו ותלד לו את אהרן ואת משה. עד שאמר הוא אהרן ומשה הראויים מכל האנשים. אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל. ולא לקחו הם השררה ולא שאלוה אבל ברחו ממנה. ועכשיו שראו ישראל שהיו ראויים. והשם תיקן מה שנתרעם הן בני ישראל לא שמעו אלי. חזר ואמר לו בא דבר אל פרעה מה שדברתי לך. ואז השיב הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה. אבל לא אמר בכאן איך ישמעוני בני ישראל. לפי שכבר תקן השם זה בסדר היחס. והשם השיב לו ראה נתתיך אלהים לפרעה. כלומר ראה מה שאתה אומר כי כבר תקנתי הכל. במאמר ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. כי שמתי בלבם שיאהבוך כל העם ופרעה ישימך לראש ויחלוק לך כבוד. וזהו ראה והבן בדיבור שלמעלה איך נתתיך אלהים לפרעה. ולכן לא אמר ראה אני נותן אותך אלהים לפרעה אלא ראה נתתיך אלהים לפרעה בדיבור הראשון:
ובמדרש הגלוי שאלו מה טעם ייחס בכאן אלו הג' שבטים בלבד. כי ראוי היה ליחסם כולם. ואמרו כי אלו הג' שבטים נהגו שררה במצרים אחר יוסף. כי אחר שמת יוסף נהג שררה ראובן. ואחר שמת ראובן נהג שררה שמעון. ואחר מות שמעון נהג שררה לוי. לפי שלוי האריך ימים יותר מכולם. ולכן אמרו שכל זמן שהיה אחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד. והטעם לפי שנהגו שררה במצרים אלו הג' שבטים אחר מות יוסף. לפי שיעקב אביהם בירך כל השבטים זולת ראובן ושמעון ולוי שלא ברכם אלא קנטרם בדברים קשים. והם האזינו ושתקו וקבלו תוכחותיו. כמאמר אביהם ושמעו אל ישראל אביכם ואל תקוצו בתוכחתו. לכן זכו ונהגו שררה במצרים אלו הג' שבטים יותר מכל אחיהם. ולכן ייחס בכאן אלו השלשה שבטים לבד. ואמר אלה ראשי בית אבותם שהיו ראשים ומלכים במצרים בזמן השעבוד. בני ראובן ובני שמעון ובני לוי ע"כ. וע"ד הפשט נראה שהטעם שייחס בכאן אלו השלשה שבטים ולא ייחסם כולם. להורות לנו מעלת משה ואהרן שנבחרו בבחירה ורצון והשגחה גמורה. ולא על צד הקרי וההזדמן. ורצה השם להראות לישראל איך חפש בנר אלהים כל מצפוני ישראל. ולא מצא אנשים אחרים ראוים כמשה ואהרן. וכן תמצא כשרצה השם למשוח לדוד אמר שילך אל בית ישי כי ראיתי בבניו לי מלך. ולפי שלא יאמרו ישראל כשנמשח דוד הקטן שהיה במקרה. צוה שיוציאו לו כל בניו אחד לאחד למצוא חשבון. לא ראה בבניו מלך והיה אומר גם בזה לא בחר ה'. וכשראה את אליאב שהיה גדול בקומה וטוב למראה אמר זהו. ואמר לו השם אל תביט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו. עד שבא דוד שהיה אחרי הצאן ואמר לו השם קום משחהו כי זהו הנבחר. ולכן אמרו ז"ל כי ישי ובניו אמרו היא נפלאת בעינינו. בענין שכל העולם יראו בעין איך נבחר בבחירה והשגחה גמורה. וכן הענין עצמו במשה ואהרן. כי לפי שהיה בכאן תחלת המכות להוציא ישראל ממצרים. רצה השם בראשונה להראות איך משה ואהרן היו גבורים לעמוד בפרץ. ואין בכל ישראל כמותם בחכמה ובמעלה ובגבורה ובנבואה. ולכן התחיל השם לחפש בכל ישראל אם ימצא בהם איש ראוי. והתחיל בראובן לפי שהוא ראש היחס אולי ימצא בו איש כלבבו. והתחיל ואמר בני ראובן פלוני ופלוני. וכשלא מצא רמה שלא בחר בו ה'. ואח"כ צוה להוציא לשמעון אולי ימצא בו איש ראוי. והתחיל למנות ובני שמעון פלוני ופלוני. וכשראה שלא מצא אמר גם בזה לא בחר בו ה'. ואחר כך צוה להוציא ללוי אולי ימצא בו איש כלבבו. והתחיל ואמר ואלה שמות בני לוי פלוני ופלוני. התחיל להאריך בכל בניו לראות אם ימצא איש כלבבו. ואמר בני גרשון פלוני ופלוני ולא מצא. וכן בבני קהת ובבני מררי. וחזר ואמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו ותלד לו את אהרן ואת משה. אף על פי שכבר מצא בקשתו. בשביל כבודם ייחס כל השבט ואמר ובני יצהר. ויקח אהרן וכו' ואלעזר בן אהרן וגומר אלה ראשי אבות הלוים למשפחותם. ואחר שגמר ליחסם סמך ואמר הוא אהרן ומשה. כלומר אלו הם שהיינו מבקשים ולא נמצאו בכל ישראל כמותם. ולכן אחר שמצא איש כלבבו בזה השבט. לא חשש ליחס שאר השבטים. וכל זה להורות שנבחרו בבחירה ובהשגחה גמורה ולא במקרה. וזהו הוא אהרן ומשה שהיינו מבקשים אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל. ולא לקחו הם השררה אלא במאמר השם. וחזר לומר הם המדברים אל פרעה מלך מצרים. וחזר לומר הוא משה ואהרן. להורות שהיו שלמים בכל המעלות במעלת הנבואה ובמעלת הגבורה ובמעלת החכמה והמדות. כי אלו הם שלש חלקי האדם. ולכן כנגד הראשונה שהיא מעלת הנבואה. אמר הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם דרכי הנבואה. ולכן הזכיר לאהרן בראשונה לפי שהוא היה נביא במצרים קודם משה כמאמר יחזקאל. וכנגד מעלת הגבורה אמר הם המדברים אל פרעה מלך מצרים. והיה להם כח גדול וגבורה עצומה לדבר אל פרעה מלך מצרים ולשברו במכות מופלאות. וכנגד מעלות המדות אמר הוא משה ואהרן מופשטים מכל אלו המעלות השנים היו משה ואהרן אנשי מדות מצד עצמם. ולכן אמר בכאן הוא משה בראשונה. לפי שבמדות היה עולה על אהרן במעלת הטוב. ולכן כתב בו בלידתו ותרא אותו כי טוב הוא. ובסוף כתיב והאיש משה עניו מאד מכל האדם. להורות שהיה שפל ועניו מאד כמו שאמרו מאד מאד הוי שפל רוח. כי זה הוציאוהו ממאמר עניו מאד. ואחר שהם כלולים בכל אלו המעלות. עין בעין יראו כי אין בכל ישראל כמותם. ולכן נבחרו. ולכו נתיחסו בכאן אלו הג' שבטים לבד. ואחר שמשה היה ראוי. אמר מיד דבר אל פרעה. ולהורות על מעלת אהרן ג"כ אמר ואהרן אחיך יהיה נביאך. ולהורות על מעלתם ועל גבורתם. חתם הפרשה ואמר ומשה בן פ' שנה וגו'. כי אלו הי' בן (ארבעים) [ל'] לכח לא היה כ"כ פלא. אבל הי' בן פ' שנה ויותר בדברם אל פרעה בגבורת גבורה ומפורסמת כאלו הי' בן ל' שנה:
